קישינב, מולדובה (JTA) – "איך לדעתכם נראה יהודי?" שואלת ארינה אנדריושנקו קבוצה של כ-15 תלמידי כיתה ז׳ בבית הספר העירוני לתיאטרון בקישינב, בירת מולדובה. התלמידים משיבים והיא רושמת בגיר על הלוח את תשובותיהם: ציור בסיסי בקווים דקים של יהודי חרדי בעל אף עצום ופאות, מנגן בכינור.
יחד עמה הגיע לכיתה ניקיטה ביוול, גם הוא יהודי מהאזור. ביוול מעביר בין התלמידים כיפה בצבע כחול-לבן כדי שינסו לחבוש אותה. הוא גם מציג חנוכייה כדי להסביר להם על חג החנוכה, ומצה, שהוא מעביר ביניהם כדי שיטעמו אותה.
אחרי שהם מסיימים את דבריהם, מזמינים ארינה וניקיטה את התלמידים להציג שאלות.
למה היטלר כל כך שנא יהודים? שואלת לינדה פאפולידו, ילדה בת 13 בסוודר ורוד. בת כיתתה, קסניה גודורויה שואלת מדוע היהודים אוהבים כסף.
"ליהודים לא הייתה מדינה משלהם ולכן נאלצו לעבור ממדינה למדינה. הם לא הורשו לעבוד בעבודות רגילות ולכן נכנסו לתחום המסחר", עונה ניקיטה. "וחוץ מזה, זה סתם סטריאוטיפ ישן".
ניקיטה וארינה הם מתנדבים בתכנית ששמה "לקראת מולדובה", המפגישה בין בני נוער מולדבים יהודים ונוצרים במטרה לנסות להפריך את המיתוסים השליליים והזדוניים על יהודים, מיתוסים שחלחלו לחברה המולדובית משך מאות שנים.
בעיר שבה נערכו ב–1903 פרעות קישינב הידועות לשמצה, פרעות בהן פשטו בחג הפסחא מקומיים בקריאות ״להרוג את היהודים״ על הקהילה היהודית ורצחו באכזריות 49 מבניה ובנותיה – מנסים כעת יהודים צעירים לנצל את השיח הידידותי בכיתה כדי לשים קץ לדעות קדומות וסטראוטיפים אנטישמיים.
חברי ארגון ״לקראת מולדובה״, ביניהם ניקיטה גבה-הקומה הלומד בכיתה י', וארינה, סטודנטית בשנה הראשונה במחלקה לעיתונות באוניברסיטה המקומית, עוברים בשנתיים האחרונות בין בתי הספר כדי לדבר עם בני נוער מולדובים על יהודים. עד היום הכשירה התכנית 86 מדריכים משני בתי הספר היהודיים בקישינב וערכה מפגשים כיתתיים ליותר מ–800 תלמידים לא-יהודים בשמונה בתי ספר ציבוריים ברחבי העיר.
"זה רעיון מעולה. כאן במולדובה רווחים סטראוטיפים רבים על היהודים והיהדות", אומרת המורה מאיה סובולייבה, שאינה יהודייה, תוך שהיא משגיחה על כיתתה מכיסאה בירכתי הכיתה במהלך מפגש שאלות ותשובות. "ילדים חייבים ללמוד את העובדות האמתיות – לא מספרים או סרטים, אלא מהחיים. טוב שילדים אחרים מציגים להם את הנושא באווירת למידה מהנה ושזה לא עוד מבוגר שמרצה להם".
במולדובה, רפובליקה סובייטית לשעבר בת 3 מיליון תושבים השוכנת בין אוקראינה לרומניה, יש בין 11,000 ל–15,000 יהודים. מחציתם חיים בקישינב, שבה ארבעה בתי כנסת, שני בתי ספר יהודים ומרכז תרבות יהודי.
בימי השיא שלה מנתה הקהילה היהודית בבסרביה – כפי שקרוי חלק זה של מזרח אירופה, בין 250,000 ל–400,000 יהודים. עשרות אלפים עזבו אחרי הפרעות העקובות מדם של 1903 ו-1905, אך רק עם התקרבות הנאצים נטשו היהודים את המקום בהמוניהם. שני שלישים מיהודי בסרביה נמלטו כאשר הסובייטים נסוגו ב–1941 לפני הפלישה הנאצית. רוב אלה שנשארו – יותר מ–100,000 – נרצחו בידי הנאצים או משתפי הפעולה עמם.
לאחר המלחמה התאוששה מעט הקהילה היהודית וגדלה ל–98,000 נפש, לפי נתוני מפקד האוכלוסין הסובייטי שנערך ב–1970. קריסתה של ברית המועצות והכאוס הכלכלי שבא בעקבותיה, דרבנו רבים מאלה שנותרו להגר מן המדינה. לפי נתוני הסוכנות היהודית, כ-1430 יהודים ממולדובה עלו לישראל בשמונה השנים האחרונות. העולה המולדובי המפורסם ביותר אולי הוא ראש מפלגת "ישראל ביתנו", אביגדור ליברמן, שנולד בקישינב ב–1958 ועלה לארץ עם משפחתו ב–1978.
בעיית האנטישמיות שגרמה במידה רבה לדלדולה של הקהילה היהודית במולדובה, לא נעלמה גם כיום.
"איננו יכולים לומר שאין אנטישמיות. היא פשוט לובשת בימינו צורות אחרות", הסביר שמשון דניאל איזקסון, הרב הראשי של קהילת יהודי מולדובה. הפוגרום של 1903 החל בעקבות עלילה בעיתון מקומי שיהודים הרגו ילד נוצרי בן 14 כדי להשתמש בדמו לאפיית מצות. היום אלה הרשתות החברתיות והאינטרנט, הערות שליליות באתרים אנטישמיים ובני נוער המעלים סרטוני וידאו בהם הם מצולמים משחיתים מצבות בבתי עלמין יהודיים".
הקהילה של מולדובה מתמודדת לא רק עם שנאת יהודים שקשה לעקור מן השורש, אלא גם עם קשיים חומריים שמונעים ממנה לחזור לימי תהילתה.
בבית העלמין היהודי הגדול בעיר אלפי מצבות, רבות מהן שבורות או מוטלות על הקרקע. קצתן הושחתו אך נראה שרובן נפלו קרבן להזנחה. לא רחוק משם, סוכנות מכוניות מרצדס-בנץ התרחבה ופלשה אל תוך שטחה של אנדרטת הזיכרון לשואה המרכזית בקישינב.
הבניין בו שכנו ישיבת צירלסון הנודעת ובית הכנסת שלה, עומד שומם. מולו ניצב כעת מועדון חשפנות.
הבניין נבנה בסגנון ברוק אקלקטי ונקרא על שם יהודה לייב צירלסון שהיה הרב הראשי של בסרביה. בניסיון לשקם את המתחם, שילמה הקהילה היהודית לפני כעשור 650,000 דולר תמורת השטח כדי להקים בו בית כנסת, ישיבה, מקווה ומסעדה כשרה, אולם סכסוכי קרקעות עדיין מעכבים את הבנייה.
באוגוסט האחרון חגגה הקהילה את פתיחתו מחדש של בית כנסת בבניין שנתפס על ידי הסובייטים לפני 80 שנה. הוא מוכר בשם "בית הכנסת מעץ" ושוכן במרתף של מרכז הקהילה היהודית. "אנחנו צריכים להחזיר את החיים היהודיים למולדובה ואנחנו זקוקים לחינוך טוב לילדינו", אמר אלכסנדר בילינקיס, נשיא ארגון הקהילות היהודיות במולדובה, אשר מימן את פרויקט שיקום בית הכנסת יחד עם אנשי העסקים אלכס ויינשטיין ועמנואל גרינשפון.
ולצד המאבק לשיקום המורשת היהודית במולדבה, נמשך גם המאמץ להשיג חזקה על הנכסים שהיו בידי הקהילה משך מאות שנים. בילינקיס אמנם חולק לפרלמנט המולדובי על שאישר חוק ב-2017 המגנה אנטישמיות ומקצה כספים להקמת מוזיאון יהודי בבירה, אבל הוא גם מותח ביקורת על כך שהממשלה לא דאגה להשבת רכוש יהודי. "לפני מלחמת העולם השנייה היו בידי הקהילה היהודית נכסים רבים", הוא אמר. "אחרי התמוטטותה של ברית המועצות קיבלה הכנסייה האורתודוקסית את כל רכושה בחזרה מידי הממשלה, אך לא כן היהודים".
תוכנית ״לקראת מולדובה״ אולי לא תוכל לפתור את כל האתגרים עמם מתמודדים יהודי המדינה, אבל תקוות המארגנים היא שהיא תסייע למגר את האנטישמיות בקרב בני נוער. מי שיזם את התוכנית היא איבט מרצבאכר, תורמת יהודייה שוויצרית שנולדה בפרו למשפחה ששורשיה בבסרבייה. היוזמה התחיל בשוייץ ב-2002, ואחר כך ייצאה אותה לאוסטריה ולגרמניה.
מרצבאכר נאלצה להכניס שינויים רבים בתכנית כדי שתתאים למולדובה, בעיקר בגלל הצורך ללמד תחילה את יהודי מולדובה עצמם על מורשתם היהודית.
"הצעירים היהודים במולדובה יודעים מעט מאוד על היהדות, על שורשיהם, ההיסטוריה שלהם או על השואה" מספרת מרצבאכר. "באמצעות ימי עיון, סדנאות, טיולים וסיורי מורשת יהודית אנחנו מלמדים אותם איך לבנות את זהותם היהודית. אנחנו מכשירים אותם במסלול של מנהיגות יהודית עתידית כך שיתרמו לקהילתם. לשם כך אנו מלמדים אותם איך לשאת דברים בציבור ומקנים להם מיומנויות רבות כדי שיצליחו לפרוץ את מעגלי השנאות העתיקות ואי ההבנות באמצעות דיאלוג".
בתכנית לומדים המתנדבים גם כיצד להגן על ישראל ומקבלים הדרכה איך להגיב לביקורת שלילית או לניסיונות לדה-לגיטמיציה של ישראל. בין המדריכים היו מרצים אורחים משגרירות ישראל במדינה, ממנהל מרכז התרבות היהודית בקישינב ומנציגי הסוכנות היהודית. "אנחנו אחראים על חינוך הדור הצעיר כדי שיבררו עוד על מוצאם״, אמרה מרצבאכר, ״אנו רוצים לעודד אותם ליהנות מהתרבות היהודית ולהעניק להם חוסן כדי שיתגאו בזהותם ויעמדו לצד יהודים וישראל״.
החודש חנך הארגון אנדרטה לשואה בעיר המולדבית בראטושני. האנדרטה מנציחה את זכרם של 326 יהודים בני המקום שנרצחו ביולי 1941 על ידי הנאצים, החיילים הרומנים ומשתפי פעולה. היא ממוקמת לאורך הנתיב של מצעד אלפי היהודים מגטו ידינצי למחנות בטרנסניסטריה. רובם גוועו בדרך ברעב, ממחלת הטיפוס ומתשישות.
נציגי ״לקראת מולדובה״ נפגשים כעת פעמיים בחודש להכשרות ובשנה הקרובה מתכננים לקיים 40 מפגשים עם תלמידים לא-יהודים בבתי ספר. "לפני שהחלטתי ליטול חלק בפרויקט הזה, פגשתי אנשים רבים שכלל לא היה להם מושג מה זה יהודי והם היו ספוגי סטראוטיפים", סיפר המתנדב ניקיטה ביוול. "הצטרפתי לפרויקט כדי לנפץ את הסטראוטיפים האלה."
אמה סוריך, בת 16, הוסיפה כי התנדבה לתכנית כדי ללמוד על הרקע היהודי שלה עצמה. "יש לי קרובים בישראל, ואני רוצה ללמוד יותר על המסורות והתרבות של העם היהודי", אמרה. "בעתיד אני רוצה להיות מסוגלת לספר על כך לילדים שלי״.