(JTA) – ולריה חולודובה מכירה היטב את זוועות המלחמה. היא נולדה וגדלה בעיר דונצק שבאוקראינה, אך נמלטה לקייב בשנת 2014 לאחר שקרבות עזים פרצו בין בדלנים תומכי רוסיה לבין כוחות הממשלה.
ואז, כשרוסיה פלשה לאוקראינה בפברואר 2022, היא נמלטה שוב – הפעם לישראל.
כעת, היא חווה את המלחמה השלישית בתוך פחות מעשור, חולודובה, בת 40, אינה נמלטת יותר.
"מה שקרה ב-7 באוקטובר שינה הכל," אמרה חולודובה, המנהלת את ארגוני הצדקה של חב"ד באוקראינה מביתה הישראלי שבעיר רחובות, תוך שהיא מייצגת את ארגון 'הלל' באוקראינה, גאורגיה, מולדובה, בלארוס ואזרבייג'ן. "החלטתי להישאר. אני לא פוחדת. זה הבית שלי."
חולודובה היא אחת מ-150 ישראלים ששורשיהם בברית המועצות לשעבר, שהתכנסו ב-21 בדצמבר במלון ביפו לערב של הרצאות, מוזיקה וסולידריות עם ישראל.
האירוע אורגן על ידי לימוד FSU, ארגון יהודי עולמי המפגיש יהודים ששורשיהם בברית המועצות לשעבר כדי לחזק את תחושת הקהילה והזהות היהודית שלהם.
האירוע שהתקיים בסוף דצמבר היה אמור להתקיים בקיבוץ שפיים, קיבוץ במרכז ישראל אליו הועברו מפונים מקיבוץ כפר עזה, אחד היישובים שנחרבו ב-7 באוקטובר. התוכנית לקיים שם את הפסטיבל השנתי הגדול בוטלה במהירות.
"זו תקופה קשה," אמר מייסד לימוד FSU, חיים צ'סלר, וציין כי המלחמה בישראל הפכה למוקד האירוע. "לא רצינו לוותר, אז החלטנו להעביר את האירוע למקום אחר, לקיים אותו בקנה מידה קטן יותר – ולהראות לכולם שאנחנו חיים."
באחת מההרצאות דיבר ויקטור וקשטיין על האופן בו הפכו קמפוסים במכללות בארה"ב ל"מעוזים חדשים של אנטישמיות." קיריל פפרמן העלה את השאלה מדוע השואה הפכה אחד מהנושאים המגדירים את מלחמתה של ישראל בחמאס – עבור יהודים ועבור אויביהם. בנימין מיניץ' הרצה על ארבעת ימי הצום בלוח השנה היהודי.
אבל לא הכל סבב סביב אבדון וקדרות. מאראט מאירוביץ' ונינה גרבוזובה הציעו למשתתפים כיתת אמן בתיאטרון. אריאל קריז'ופולסקי, גיטריסט ושחקן יליד אוקראינה, העלה מופע מוזיקלי. משתתפים תרמו תרומה קטנה לפי בחירתם, וכל הכסף שגויס נתרם לקרן לחיילים הבודדים.
דויד מיופיס, בן 24, עלה לישראל בשנת 2014 מהעיר הרוסית טומסק שבסיביר. הוא ייחס את המחאה העולמית נגד פעולות ישראל בעזה לאנטישמיות.
"זה לא מפני שאנחנו מתמודדים עם ארגון טרור, זה בגלל הרעיון שישראל לא צריכה להתקיים. בגלל זה הם חושבים שחמאס היא תנועת התנגדות", אמר מיופיס , שהבלוג הפרו-ישראלי שלו באנגלית ובעברית נהנה מ-37,000 עוקבים באינסטגרם. "הם רוצים למחוק את ישראל מהמפה לחלוטין. הביקורת על ישראל תקפה, אבל ברגע שאתה אומר 'מהנהר עד הים' זו אנטישמיות".
רחלי ברץ-ריקס מההסתדרות הציונית העולמית וארסן אוסטרובסקי, עו"ד לזכויות אדם, ניצלו את ההרצאות שלהם כדי לדחוף את המשתתפים להשמיע את קולם ולהתבטא בתוקף נגד האנטישמיות ונגד הפשעים שמבצע חמאס, לרבות נגד החטופים בעזה.
"יהודים מותקפים רק מכיוון שהם יהודים או ישראלים", אמרה ברץ-ריקס, ראשת המחלקה למאבק באנטישמיות וחיזוק החוסן הקהילתי בהסתדרות הציונית העולמית. "מאז שהחלה המלחמה, היטלר הפך לגיבור תרבות בעולם הערבי. יש מחאות בכל העולם הערבי עם אנשים הנושאים את התמונה שלו ואת המשפט, 'חבל שלא סיימת את העבודה'. אנחנו נמשיך אותה".
"התפקיד שלנו כאן הוא לא רק להגביר את המודעות למה שקורה, אלא גם לעודד אנשים להתבטא נגד זה. אל תשתקו," הוסיפה ברץ-ריקס.
אוסטרובסקי נולד בעיר אודסה שבאוקראינה, גדל באוסטרליה וחי בישראל משנת 2012. הוא מנהל את הפורום המשפטי הבינלאומי, קואליציה ללא מטרות רווח של עורכי דין פרו-ישראליים מרחבי העולם.
"כל כך הרבה מהשיח המשפטי שאנו רואים ברחבי העולם משפיע על מה שקורה בקמפוסים של המכללות האמריקאיות, באו"ם וברחובות אירופה", אמר. "אבל אנשים מעוותים בכוונה את החוק כדי לתקוף את ישראל ולעשות לה דה-לגיטימציה. עלינו לתקן זאת תוך הגנה נלהבת על ישראל, ולהבטיח שהנרטיב ימשיך להתמקד בפשעי המלחמה האמיתיים שמבוצעים על ידי החמאס".
אוסטרובסקי, שנהנה מ-250,000 עוקבים ברשת החברתית X, אמר שרק בחודש דצמבר, ייצרו הפוסטים שלו למעלה מ-100 מיליון חשיפות.
"אנחנו חיים בעידן המדיה החברתית, ומידע כוזב מתפשט כמו אש בשדה קוצים. אנחנו נלחמים במלחמה הזו במספר חזיתות, לא רק בזירה המשפטית אלא גם בזירה הדיגיטלית – במיוחד כשאנחנו מתמודדים עם בני דור הצעיר", אמר. "זה קרב קשה, אבל במקביל אנחנו גם רואים אנשים שמתייצבים לצד ישראל, רואים את הזוועות בעצמם, ומשמיעים את קולם".
מאז הקמתו בשנת 2005, קיים ארגון לימוד FSU כמעט 90 אירועים ברחבי העולם, שמשכו אליהם למעלה מ-80,000 משתתפים. הארגון מונהג על ידי היו"ר מתיו ברונפמן, חיים צ'סלר, מייסדת שותפה סנדי קאהן, והמנכ"לית נטשה צ'צ'יק, ופעילותו נתמכת על ידי יחידים ועל ידי ארגונים ובהם ההסתדרות הציונית העולמית, הוועידה על תביעות יהודיות חומריות כנגד גרמניה, נתיב – משרד ראש הממשלה, קרן קיימת לישראל, הג'וינט, קרן משפחת וילף, קרן הומניטרית יהודית הולנדית, דיאן ווהל, ביל הס ואחרים.
אירינה צרנקו טסה לישראל בדצמבר לתכנית התנדבותית בת 10 ימים שכללה קטיף ירקות בקיבוץ, סיור בעיר הפגועה שדרות, בילוי שבת בירושלים ומפגש עם משפחות החטופים הישראלים המוחזקים בעזה. אירינה, בת 41, עזבה את קייב זמן קצר לאחר שרוסיה פלשה לאוקראינה ועברה לברלין.
"אני חיה בגרמניה, אבל אוקראינה וישראל הן באמת המדינות שלי – ושתיהן נמצאות במצב מלחמה", אמרה צרנקו. "עובדי חקלאות רבים חזרו לתאילנד ולא היה מי שיאסוף את היבול. זו הייתה ההזדמנות שלי לעזור לישראל".
