פרנקפורט, גרמניה (JTA) – כאשר התנועה הימנית הקיצונית של גרמניה השיגה ב–2017 ייצוג בפרלמנט, הייתה זאת קריאת השכמה עבור שי הופמן, בן ה-38.
הופמן החל לתור אחר תשובות, פשוטו כמשמעו: הוא צירף אליו את הפעילה ואשת החינוך סטלה באוהאוס והשיג מימון ממשלתי להפעלת אוטובוס הקומתיים הישן שלה ברחבי המדינה, אוטובוס שמשמש אותה ככיתה ניידת. השניים חרשו את המדינה וניהלו שיחות עם אזרחים אקראיים ברחבי גרמניה כדי ללמוד על דעותיהם, שהתחוורו בחלקן כרוויות בשנאת זרים, בלאומנות ובפופוליזם. כשנתקלו בעמדות כאלה, הם התווכחו, שאלו שאלות, וניסו לשכנע.
הופמן, שחקן יהודי מברלין, רצה להיחלץ מתיבת התהודה התקשורתית של פייסבוק – כך הוא סיפר בחודש אוקטובר בעודו עומד ליד האוטובוס שחנה בכיכר גתה בפרנקפורט. הופמן מתהדר ברעמת שיער מרשימה ולבוש חולצת משבצות מתחת לז'אקט. את האוטובוס מכסות סיסמאות המקדמות ערכים ליברליים.
"לא ידעתי איך להסביר ש-75 שנים אחרי שסבי שרד את השואה, הפכה מפלגה ניאו-נאצית לשלישית בגודלה בגרמניה", הוא אומר.
רבים מותחים ביקורת על מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה", שקצרה הצלחה היסטורית בבחירות האחרונות לפרלמנט, בשל גזענותה, המתבטאת בעמדתה ביחס להגירה. מנהיגי המפלגה מכחישים כי הם דוגלים בדעות אנטישמיות וטוענים כי הם בעד מדיניות פרו-ישראלית. אולם מבחינתם של רבים מיהודי גרמניה, עלייתה של מפלגה זו טומנת בחובה זרעי פורענות.
הופמן ופעילים נוספים ערכו אלפי מפגשים בערים קטנות וגדולות בגרמניה, בעיקר באזורים בהם זכתה מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה להצלחה. המדובר בחלקים של גרמניה שהיו בעבר חלק מגרמניה המזרחית הקומוניסטית, שם זיכרונות מרים ושיעורי אבטלה גבוהים תרמו לליבוי המסר האנטי-סוציאלי והימני קיצוני של המפלגה.
בין בני שיחו, היו כאלה שהטילו ספק בקיומה של השואה, גם אחרי שהופמן סיפר על מה שעבר סבו, יהודי מפולין שהיה כלוא במחנה ריכוז. "פעמים רבות אמרו לנו לקחת את האוטובוס ולחזור לברלין". מספר הופמן. "או שהיו מאזינים ואומרים לי – 'אז אתה לא היית שם, רק שמעת על זה מסבך. אז אתה לא ממש יודע מה קרה׳. המפגשים האלה גרמו לי לדיכאון. מפגשים אחרים דווקא עודדו אותי. זאת ממש רכבת-הרים".
בקרב חברי מפלגת האלטרנטיבה, יש כאלה המבקשים לערער את הקונצנזוס בעניין טיפוח זכר השואה, ביניהם ביורן הוקה, מנהגי מקומי שאמר ב–2017 כי "כל מה שאנחנו צריכים הוא שינוי של 180 מעלות במדיניות הזיכרון". למפלגה 88 מושבים מתוך 709 מושבי הבונדסטאג, הפרלמנט הפדרלי של גרמניה.
אלא שעליית מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" היא רק אחת הסיבות לדאגה בקרב יהודי גרמניה בשנים האחרונות. בעיני רבים מהם, האיום האנטישמי הדו-ראשי בשטח הגיע לשיאו.
גרמניה קיבלה בברכה מיליוני מהגרים מהמזרח התיכון ומעבר לו, וחלק מהם הביאו עמם אידאולוגיה של שנאת יהודים. ממשלת גרמניה הואשמה בכך שהמעיטה בערך מעשי האנטישמיות הגלויים שלהם כדי שלא להראות כאילו היא מתנכלת למוסלמים.
באחת התקריות שזכו לתהודה ציבורית רבה, תקף ב–2018 מבקש מקלט בן 18 מסוריה עובר אורח ערבי ישראלי ברחוב בברלין. הישראלי חבש כיפה כניסוי, שמטרתו הייתה להפריך את הדעה כי האנטישמיות רווחת בגרמניה. התוקף הצליף בו בחגורה תוך קריאות אנטישמיות בערבית.
בשנתיים האחרונות נרשמה גם עלייה חדה בלאומנות האלימה של הימין הקיצוני ובאנטישמיות מצד אנשי ימין קיצוני, אשר הגיעו לשיאם בפיגוע בבית הכנסת בעיר האלה ב–2019, שבו נהרגו שני עוברי אורח. זאת, בנוסף לרצח של פוליטיקאי תומך הגירה ושורה של תקריות אנטישמיות יומיות ברחוב וברשתות החברתיות – וכל זאת, למרות עשרות שנים של חינוך אנטי-נאצי שהוא חובה בבתי הספר. רבים גם התלוננו על האיטיות של הרשויות באיתור תאים של ימנים קיצונים. ממספר דיווחים עולה שהקיצוניות הימנית אף חלחלה לשורות המשטרה, לרבות ליחידת עלית שהממשלה פיזרה בגין "המנהיגות הרעילה" אשר "התפתחה בה וקידמה מגמות קיצוניות".
כל אלה מעוררים מחשבה בקרב יהודים בגרמניה בנוגע לעתידם במדינה, זאת ממש בשעה שגרמניה נערכת לחגיגות לציון 1700 שנות היסטוריה יהודית. את שנת החגיגות יזמה קבוצה מהעיר קלן, בשיתוף עם הממשלה הפדרלית. הן יכללו טקסים, הרצאות ופרסום ספרים על יהדות גרמניה.
אלא שרבים אינם מוצאים סיבה למסיבה.
"הגיעה העת להתבונן לאמת בעיניים: אין מקום ליהודים באירופה, לפחות לא מקום בטוח, אפילו לא בגרמניה", אמר הנריק ברודר, עתונאי גרמני יהודי ידוע, אחרי ההתקפה בהאלה. הברירה בפני היהודים היא לעזוב או "לבלות את שארית חייהם בקהילות מגודרות, עם הגנה של המדינה" הוא הוסיף.
האם הגיע הזמן להוציא את המזוודות?
המשל הרווח בקרב יהודי גרמניה מאז השואה הוא שהם חיים תמיד עם מזוודה ארוזה ומוכנה, שמא תחזור על עצמה ההיסטוריה. אולם בקרב יהודי גרמניה – שאומדים את מספרם ב–250,000, לא נרשמה עד כה עזיבה במספרים משמעותיים. מאז 2014 עלו לישראל פחות מ-1000, לעומת יותר מ-27,000 מיהודי צרפת שבאותה תקופה.
אם מספרי ההגירה מגרמניה ישתנו בשנה הקרובה, סביר להניח כי זו תהיה תוצאה של האנטישמיות הגואה. אנטה כהנא, שייסדה את קרן אמדאו אנטוניו, העוקבת מברלין אחר התפתחות הגזענות בגרמניה, מספרת כי הבעיה החמירה מאז פרוץ מגפת הקורונה, שלוותה בזרם גואה של תיאוריות קונספירציה אנטי-ממשלתיות, שבחלקן כללו גם נימה אנטישמית.
"הניאו-נאצים עורכים זה שנים אירועים בגרמניה – אבל במסגרות מבודדות, כמוקצים", היא אמרה. "אבל כיום, בחסות הקורונה, הם יצאו מהמסגרות המבודדות שלהם והם כעת צועדים במחאות לצד מכחישי קורונה, חלקם מהשמאל. זוהי התפתחות משמעותית שמפחידה אנשים רבים, ואני בכללם".
ב–29 באוגוסט יצאו לרחובות ברלין 38,000 מפגינים וביניהם אלפי ניאו-נאצים, כדי למחות נגד ההגבלות שננקטו כדי לעצור את התפשטות הנגיף. האירוע הפך אלים ומקצת המפגינים ניסו להסתער על בניין הפרלמנט.
"בגרמניה המזרחית במיוחד אנחנו רואים שהימנים הקיצונים, הניאו-נאצים וחברי 'אלטרנטיבה לגרמניה' – בדיוק כמו בימי ההתגייסות הגזענית ב–2015 כנגד הפליטים – מהווים את הגרעין ההקשה של המחאות האלה, שהן כביכול מחאות נגד הגבלות הקורונה", נאמר בדוח של "האגודה של מרכזי הייעוץ בגרמניה לקרבנות אלימות מצד ימנים קיצונים, גזענים ואנטישמים" בחודש יוני.
ב–2019 נרשמו בגרמניה 2032 תקריות אנטישמיות, לדברי הרשויות. זה היה המספר הגבוה ביותר מאז 2001 ומשקף עליה של 13% לעומת 2018. הממשלה מייחסת 90% מהתקריות לימין הקיצוני, אבל מבקרי התיעוד שלה טוענים שהתקפות רבות בוצעו על ידי מהגרים מוסלמים.
הרשויות בגרמניה ובראשן הקנצלרית אנגלה מרקל מגנים בעקביות וחד-משמעית כל ביטוי אנטישמי או אנטי-ישראלי. אשתקד התקבל בבונדסטאג חוק לפיו הניסיונות להחרים את ישראל כמוהם כגילוי אנטישמיות. ב–2020 הקצתה ממשלת גרמניה 26 מיליון דולר למימון אמצעי בטחון להגנת המיעוט היהודי. ממשלת גרמניה היא מהממשלות הנדיבות ביותר בהקצאת מימון צרכי היומיום של הקהילות היהודיות במדינה – 15 מיליון דולר בשנה.
רבים מיהודי גרמניה זוקפים את רוחב הלב הזה לזכותה של מרקל, ומצרים על כך שתעזוב את תפקידה השנה. אך אחרים טוענים שהחלטתה לקלוט בגרמניה כ–2 מיליון מבקשי מקלט מהמזרח התיכון, בלי בדיקות רקע יסודיות, היא שערערה את בטחון היהודים במישרין ובעקיפין, בגלל ההתקפות האנטישמיות שלהם והתמיכה מצד הימין הקיצוני.
מי הם "היהודים הגרמנים"?
יהדות גרמניה, שהידלדלה מאוד בימי השואה, היא כיום תמהיל רב-תרבותי של מהגרים מבריה"מ לשעבר, ישראלים וילידי גרמניה. רוב יהודי גרמניה מתגוררים בברלין, מינכן, פרנקפורט ודיסלדורף.
בעוד חלק מהיהודים דוברי הרוסית שהיגרו לגרמניה המשיכו לארה"ב ולישראל או נטמעו באוכלוסייה, רבים אחרים נשארו בגרמניה ותגברו את שורות הקהילה היהודית. מ-1970 גדלה אוכלוסייתה היהודית של גרמניה בכ-30%, לפי נתוני המכון לחקר המדיניות היהודית בלונדון.
כעת מתהפכת המגמה.
לפי דוח שפרסם לאחרונה המכון, יש בגרמניה כ-118,000 איש המזהים את עצמם כיהודים, מהם 77% חברים בקהילה יהודית. למעשה, גרמניה היא אחת הקהילות היהודיות באירופה שלדברי המכון נמצאות "במצב סופני" משום שיותר מ–40% מחבריה הם בני יותר מ-65 ומעטים – פחות מ–10% הם בני 15 או פחות.
העיר האלה, שבה מתגוררים יותר מ–200,000 גרמנים, מלאה בפליטים מבריה"מ לשעבר, כמו נשיא הקהילה, מקס פריבורוסקי, יליד קייב. הוא מודאג מעתיד קהילתו המונה כ-500 איש, בגלל האיום האנטישמי והמגמות הדמוגרפיות. "מדי שנה הולכים לעולמם 10 עד 15 איש מהקהילה, אך רק כשלושה תינוקות יהודיים נולדים", אמר פריבורוסקי, בן ה–57. "אנחנו קהילה מזדקנת ומצטמצמת. מובן שאני דואג מה יהיה בעתיד".
במחנה הקיץ של הקהילה משתתפים במקרה הטוב כ-20 ילדים, אף שמספר הילדים היהודיים בהאלה גדול פי ארבעה. "בעיני, מחנה הקיץ חשוב יותר מבית הכנסת", מסביר פריבורוסקי. "מחנה הקיץ היהודי הוא העתיד של קהילתנו".
בגרמניה חיים גם כ-10,000 מהגרים מישראל, על פי אומדנים שונים. הם נוטים שלא להתערות בקהילות היהודיות המקומיות, אך נוכחותם ניכרת באמצעות כתב-העת שלהם היוצא בעברית, ספריה של ספרים בעברית הפועלת בברלין ופעילויות משותפות.
שרון כץ הישראלי פתח, יחד עם שותף, מסעדת חומוס מצליחה בעיר קלן, שבה הוא חי יותר מעשור ומגדל בה שני ילדים, שהם היום בני עשרה. מאז פתיחת מסעדת "נישנוש" ב – 2018, היא הפכה למקום מפגש קבוע למאות ישראלים מקומיים וליהודים מקומיים רבים.
כץ מסביר ששילב את המילה "ישראלי" בשלט עם שם מסעדתו – בכוונה תחילה.
"אני מלמד את ילדיי לעולם לא להתבייש במי שהם, אז מדוע שאני אסתיר זאת", הוא אמר. כץ מדבר רק בעברית עם ילדיו , אף שהוא שולט היטב בגרמנית.
אמנם היו כבר כמה מקרים של הצקות בגלל השלט על המסעדה, אבל כץ נחוש לא להורידו. ״זה ישאר כך״, אמר.
הפיגוע בהאלה גרם לאהרון קנאפשטיין , יהודי מקלן, לתהות אם גרמניה "היא המקום שלי, שבו ארצה להישאר, האם היא ביתי", סיפר בראיון.
אך הוא לא עזב. להיפך, כעת הוא עסוק בארגון מיצג בנושא יהודי שיהיה חלק מהתהלוכה הרשמית של קרנבל קלן השנתי. הפעם האחרונה בה השתתפה תצוגה יהודית בתהלוכה הייתה בשנות השלושים, לפני שנאסרה הצגתה עם אחרי עליית הנאצים.
בטחון האירוע מטריד אותו, הוא אומר. על המשטרה להציב שמירה על הפלטפורמה היהודית – היחידה שתידרש להגנה כזאת – במרוצת הקרנבל בחודש פברואר. "איני חושש מהליכה יד ביד עם בעלי ברחוב בקלן כיוון שזאת עיר ידידותית לגייז. אני מודאג יותר מחבישת כיפה בפומבי", הוסיף קנאפשטיין.
מה חושבים היהודים על חגיגות 1700 השנה?
הופמן, אותו פעיל שסייר בגרמניה באוטובוס, הסיע אותו באוגוסט לפרנקפורט כדי לסייע בהכנות לפתיחה של המוזיאון היהודי החדש של פרנקפורט – אירוע הפתיחה לפסטיבל במלאת 1700 שנה לנוכחות היהודית בגרמניה.
הופמן לא היה שותף לאווירה החגיגית. הוא סיפר שחוויות המסע שלו הפכו אותו פסימי יותר.
דעות אנטישמיות רווחו מתמיד בחלקים גדולים מהחברה הגרמנית, אבל "כיום רבים חשים שאפשר בקלות רבה יותר להביע אותן בלי בושה", הוא אמר. "אני לא חושב עוד שעלינו להשתדל לבנות גשרים עם כל אחד".
הדאגה שהביע הופמן מוכרת מאוד לשרה שושן, אוצרת אגף התרבויות היהודיות בנות זמננו במוזיאון היהודי המחודש של פרנקפורט. היא מספרת שבעלה, הרב יוליאן חיים שושן ושני בניהם החובשים כיפה, נתונים תדיר לפגיעות אנטישמיות.
"אני ממש מהססת בנוגע לחגיגות", הוסיפה מרים וונזל, מנהלת המוזיאון. "נראה לי שאלו זמנים לא בטוחים, שבהם, מצד אחד, שומעים קולות יהודיים, בעיקר מקרב הצעירים, שהם בוטחים יותר בעצמם, תובעים את מקומם תחת השמש, מגלים מחדש את המסורת, ומצד שני, ישנו הרוב בקהילה שחש חוסר בטחון לגבי מה צופן העתיד, וזה מעורר פחדים וזיכרונות".
את הגישה הזו סיכם היטב איש הטלוויזיה מישל פרידמן, ששימש בעבר סגן נשיא המועצה המרכזית של יהודי גרמניה. ״ההיסטוריה שאותה מציינים״, הוא אמר על חגיגות ה-1700 ליהדות גרמניה, ״מוכיחה שאין מה לחגוג״.
