ברלין (JTA) – “Jude, Jude, Jude einfach nu rein Wort”.
המשפט "יהודי, יהודי, יהודי זה רק מילה" – מופיע בפתח שיר הראפ המשמש פתיח לתוכנית הראיונות הגרמנית “Freitagnacht Jews” ("יהודים של ליל שישי"), תוכנית במימון המדינה שנועדה להרחיב את ההבנה בציבור הרחב כלפי יהודים וכלפי שאלות של זהות יהודית.
שיר הראפ ממשיך לשורות מחץ נוספות, כמו “Antisemitismus ist in Deutschland Sport” ("בגרמניה האנטישמיות היא ספורט"), ואז גולש לשורה החוזרת "יוּדֶה, יוּדֶה, יוּדֶה", כמעין ניגון בסגנון טכנו.
בתחילת כל פרק, הצופים מצטרפים למגיש התוכנית, השחקן היהודי דניאל דוֹנסקוֹי, במטבח. הוא עסוק בהכנת מגוון של מנות יהודיות מסורתיות לאורחיו, כמו לטקעס ובורשט, או חריימה מרוקאי, כמו שלימדה אותו שני לידרמן, בעלת המסעדה הישראלית בֶּבָּה בברלין.
לאחר מכן, מוצגים האורחים בתוכנית. עד עתה הצטרפו לדונסקוי סביב השולחן העגול שלו דמויות כמו הלנה בראון, שעומדת להיות הרבה הצעירה ביותר בהיסטוריה של גרמניה והלהט״בית הראשונה המוסמכת כרבה במדינה, וסשה חיימוביץ', עורך ראשי של צַייט-מגזין (המגזין היוקרתי של העיתון רב התפוצה צייט), שאביו הוא יהודי גרמני ואמו מטרינידד וטובאגו.
"אנחנו מדברים עם [סשה] על איך זה להיות שחור ויהודי בארץ שבה לני קרביץ לא קיים, שבה דרייק לא קיים", אומר דונסקוי.
בשעה שחלקים מן החברה האמריקנית מכירים הרבה יותר מושגי יסוד בתרבות, בהומור ובהיסטוריה היהודית – במידה לא מעטה הודות לנתח ההולך וגדל של תוכניות טלוויזיה וסרטים שיש בהן דמויות של יהודים – ייצוג היהודים באמצעי התקשורת הגרמניים מוגבל בעיקר לסרטים על השואה, מה שקושר את התפיסות בציבור לגבי יהודים לאותה זוועה או לישראל. בהקשר זה, "יהודים של ליל שישי" היא תוכנית רדיקלית ושאפתנית. לאחרונה הסתיימה העונה הראשונה של הסדרה, שכללה שמונה תוכניות. עדיין לא הוכרז על עונה שנייה, אך הצופים יכולים לצפות בעונה הראשונה באינטרנט (בגרמנית).
התוכנית היא רק אחת מיוזמות רבות של ממשלת גרמניה הקשורות לשנת החגיגות לציון 1,700 שנה של חיים יהודיים בגרמניה, במימון ממשלתי מיוחד – תוכנית שאחדים מן היהודים המקומיים מתחו עליה ביקורת לנוכח גל של אנטישמיות הפוקד את הארץ.
הסדרה מתחלקת שווה בשווה בין הומור מחוצף לבין רצינות. בפרק הראשון, מתבדח דונסקוי ללא עכבות עם אורחותיו, הסופרת מירְנָה פוּנק והשחקנית סוזן סידֶרוֹפּוֹלוּס, על הקונצפט שמאחורי התוכנית – הם קוראים לזה "פורנו יהודי" – ומאמצים ברצון סטראוטיפים על יהודים וכסף. במהלך דיון על ההזמנות שמקבלים יהודים גרמנים מפורסמים להופיע בכמה מאירועי חגיגות ה-1,700 שנה, פלטה פונק בעוקצנות שתשמח להופיע בעד כסף.
"בואו נשים את כל הקלישאות על השולחן!" משיבה סוזן סידרופולוס.
הומור ישיר מן הסוג הזה בדרך כלל גורם אי-נוחות לגרמנים, אך ההומור הזה הוא דבר מאד יהודי, ולכן, אומר דונסקוי, הוא רוצה להתהדר בו. זן זה של קומדיה אף פעם לא היווה בעיה בעבורו כשגר בלונדון, שם הופיע במחזה "יהודים רעים" בווסט אנד. השחקן בן ה-31, שנולד במוסקבה וגר בישראל בשנות העשרה לחייו, מחלק כעת את זמנו בין לונדון לגרמניה, ומופיע בתוכניות טלוויזיה אנגליות וגם גרמניות. הוא אחד מאלפי פליטים מברית המועצות שמהווים חלק גדול מן הקהילה היהודית בגרמניה בימים אלה – ושתרבותם שונה לחלוטין מזו של היהודים ילידי גרמניה ששרדו את השואה.
"בגרמניה, האם היית יכול לדמיין מחזה בדוֹיטְשֶס תיאַטֶר בברלין ששמו 'די שלֶכטֶן יוּדֶן' ("היהודים הרעים")?" אמר דונסקוי בראיון. "זה לא היה עובד, וזה עצוב כי זה אומר שלוקחים מאיתנו חלק מן ההומור שלנו".
התוכנית נחתמת בקטע "שאל את היהודי", שמציע לצופים הלא-יהודים ההזדמנות לשאול שאלות. השאלות נעות מדיונים בנוכחות המשטרתית בחזית מוסדות יהודיים ועד לסוגיה אם היהדות היא דת, לאום, או שתיהן. (למעשה, היא היסטוריה, משיב מקס צ'וֹלֶק, סופר ומשורר ברלינאי שהופיע באחד הפרקים.)
צופה אחד כותב ושואל את דונסקוי מה תחושותיו לגבי ברית מילה, כלומר שלו עצמו. אחרי שהוא צוחק, אומר דונסקוי שהוא נימול על שולחן הסלון בבית סבתו, אותו שולחן שעליו הוא אוכל איתה ארוחות עד היום. לאחר מכן שואל צ'ולק אם זו אותה סבתא שמכינה את הבורשט הטעים שאכלו בתחילת הפרק, ואומר בבדיחוּת שמן הסתם אין בו שום דם של ילדים נוצרים.
"זה דם עורלה", משיב דונסקוי, "זה הופך את המרק לממש חריף".
ההומור אולי נקלט אצל קהלים יהודיים, אבל יש גם התייחסויות מפורשות אל קהלים לא יהודיים – כיתוב קופץ על המסך שמסביר שחנוכה הוא חג האור היהודי, ומה פירוש המילה "לחיים" כשהאורחים משיקים כוסות.
דונסקוי מסכים כי המוזרות של ייצוגם של יהודים במדיה הגרמנית נובעת מכך שיהודיות עדיין קשורה למורשת הטראומתית של השואה. בפרק הראשון, הוא מזכיר מחקר המראה כי ארבעת המונחים הראשונים שגרמנים חושבים עליהם כשהם שומעים את המילה "יהודי" הם "שואה", "אנטישמיות", "היטלר", ו"ישראל/פלסטין".
כך, טוען דונסקוי, מתחילה הרבה מן האנטישמיות הגרמנית; כל מי שמזדהה כיהודי מייד מקושר לנושאים "עם כיוון שלילי".
"אנטישמיות לא חייבת להיות אדם שיאמר 'אני שונא יהודים'. אנטישמיות מתחילה ברגע שחושבים על מישהו אחרת", הוא אומר. "זה לא שאותו אדם שונא אותך, אבל ברגע שיודעים שאתה יהודי, מקשרים רק נושאים עם כיוון שלילי".
הריאיון עם דונסקוי מתקיים בין צילומים לשני פרוייקטים, שאחד מהם נקרא "לזייף את H", ועוסק בשערורייה התקשורתית שהתחוללה ב-1983 כאשר מגזין חדשותי במערב גרמניה רכש את יומניו לכאורה של אדולף היטלר ב-3.7 מיליון דולרים. היומנים התגלו מאוחר יותר כזיוף.
על רקע ההיסטוריה של גרמניה, תוכניות יהודיות שם המיועדות לקהל לא-יהודי – בלבד או יחד עם יהודים – הן עדיין אירועים ראויים לציון. תוכניתה של המועצה המרכזית של יהודי גרמניה "פגוש יהודי" מן הזמן האחרון, שבה יהודים גרמנים סיפרו את סיפוריהם ללא-יהודים, בדרך כלל בכיתות בבתי ספר, עוררו תגובות מעורבות. היו ששֹשֹו על ההזדמנות להגדיל את החשיפה של גרמניה הלא-יהודית לעם היהודי; אחרים חשו שהיוזמה מציגה לראווה יהודים לפני הגרמנים לתועלתם.
היא הזכירה תערוכה שנויה במחלוקת, שקדמה לה, בשם "כל האמת", שהציג המוזיאון היהודי של ברלין ב-2013. התערוכה כללה שלט שנכתב בו "האם עדיין יש יהודים בגרמניה?" ומדי יום, למעט שבת, נכח בה במשך שעתיים יהודי שתפקידו היה לענות על שאלות.
תגובת הקהל היהודי והעיתונות הגרמנית שסיקרה את "יהודים של ליל שישי" הייתה חיובית ברובה.
"דבר ראשון, זה נהדר שיש תוכנית בטלוויזיה הגרמנית שבה יהודים לא ממלאים את תפקיד הקורבן", אמרה רבקה רוגובסקי, פעילה בת 24 וסטודנטית ללימודים יהודיים.
סֶמרה קיזילקַיה, בת 28, בלשנית ופעילה העוסקת בדיאלוג יהודי-מוסלמי, הסכימה עם ההסבר הזה.
"אני נהנית מן הפרספקטיבה החדשה בשיח שהיא יוצרת על להיות יהודי בגרמניה היום, ומריבוי הקולות שהיא מראה אפילו בשאלות הבסיסיות ביותר", אמרה. "זה אחד הפורמטים הבודדים בטלוויזיה הציבורית שבו קבוצת מיעוט קובעת את האג'נדה שלה, מרימה את קולה שלה, ולשם שינוי, האחרים מקשיבים".
אך רוגובסקי גם הרגישה שהתוכנית מאשררת קלישאות מסויימות על יהודים – כמו הרעיון שאומר "שני יהודים, שלוש דעות" – בלי להציע שיחות ברורות ופרודוקטיביות עליהם.
"כולם כל הזמן הפסיקו זה את זה והיה לצופים מאוד קשה לעקוב", אמרה.
ועדיין, 72% מ-54 המשיבים לסקר שפירסמה באינסטגרם אמרו שבאופן כללי התוכנית מצאה חן בעיניהם.
קוּבּרה דַלקיליץ', תיאולוגית איסלאמית בת 25 שהיא גם עמיתת מחקר ב"פורום דיאלוג" בברלין, אומרת שהתוכנית מוצאת חן בעיניה והיא מעריכה את התובנות על החיים היהודיים והמטבח היהודי. היא הוסיפה כי הרגישה שהיא יכולה להתחבר לדיון של האורחים בסלידה המשותפת שלהם מכך שמצמצמים אותם אך ורק ליהודיותם.
"כאישה מוסלמית, זה משהו שאני בהחלט יכולה להבין", אמרה דלקיליץ'.
רוגובסקי מקווה ש"יהודים של ליל שישי" תמשיך להתפתח ותראה לגרמנים לא-יהודים שיהודים עושים כיף, ו"שלמרות שיש לנו טראומה קולקטיבית, אנחנו לא מרשים לזה להגדיר אותנו". היא רוצה לראות את התוכנית מקדמת ערכים פלורליסטיים שהיא רואה כליבת היהודיות שלה.
בנקודה זו, דונסקוי ללא ספק בראש אחד איתה.
"ברגע שיש לך קול, צריך להשתמש בו", אומר דונסקוי. "אני כאדם בעד דרך חיים פלורליסטית. רב-תרבותיות היא משהו שאני באמת מפיץ וחי אותו".
