(JTA) — כמו רבים מהפוליטיקאים החזקים באפריקה, גם מואיז קטומבי מתהדר בתארים רבים. הוא נתפס בעיני רבים כמנהיג האופוזיציה בארץ מולדתו, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ומכהן כנשיא מועדון הכדורגל מזמבה, אחת הטובות באפריקה.
ועכשיו קטומבי גם קרוב יותר מאי פעם להפוך לשליט האפריקאי הראשון שנולד לניצול שואה.
אביו של קטומבי, נסים סוריאנו, היה יהודי יווני שברח מרודוס מאימת הנאצים בסוף שנות השלושים של המאה העשרים והתיישב בקונגו, שהייתה אז עדיין מושבה בלגית. סוריאנו הקים אימפריית דייג ונשא לאישה את צ'יניאנטה נקולה, בתו של הצ'יף המקומי מוואטה קזמבה ה-14. לזוג נולדו שני ילדים.
קטומבי, שהביע מספר פעמים את רצונו להיות נשיא, כונן לפני כחודש איחוד פוליטי מכריע עם יריבו לשעבר ז'אן פייר במבה. הברית הזאת סייעה לקטומבי, שהיה בעבר מושל מחוז, להפוך לפוליטיקאי השני בחשיבותו אחרי הנשיא פליקס צ'יסקדי.
קטומבי אינו מגדיר את עצמו כיהודי, "אך מטפח קשרים חמים עם ישראל ועם היהדות", כך לדברי מנחם מרגולין, רב מבריסל ומקורבו של קטומבי מאז שנת 2018.
בנאומיו הפומביים, מתייחס הפוליטיקאי האפריקאי לא פעם לשורשיו היהודיים, ואף מכנה את עצמו "משה מקטנגה, שחזר כדי להנהיג את עמו" [מואיז הוא השם משה בצרפתית]. קטומבי היה מושל קטנגה, אחד מ-21 מחוזות המדינה, והמחוז העשיר ביותר במינרלים.
מרגולין, יליד ישראל וכיום מנכ"ל מרכז רבני אירופה שבסיסו בבריסל, הסביר כי הקשר שלו עם קטומבי נוצר "משום שאני רב", אך סירב לפרט, וציין כי עליו לשמור על פרטיותם של אלו שפונים אליו מתוקף תפקידו.
בראשית פברואר, כך דיווח ה-African Report, התבקש קטומבי לכהן כראש ממשלה או למנות לתפקיד את אחד מבני בריתו. הוא עדיין לא השיב להצעה. קטומבי, שסירב להתראיין לכתבה זו, חי שלוש שנים בגלות בבריסל, שם גם פגש את מרגולין, לפני ששב להתגורר בקונגו בשנת 2019.
קטומבי נאלץ לברוח ממולדתו לאחר שבבירה קינשאסה הוצא נגדו צו מעצר בחשד לשחיתות. קטומבי, שנהנה מפופולריות רבה מאוד במחוז קטנגה, טען כי מדובר בטענת שווא שנועדה למנוע ממנו להתמודד לנשיאות. צו המעצר בוטל לבסוף בשנת 2019, וכך התאפשרה חזרתו לארצו.
קונגו חוותה עשרות שנים של חוסר תפקוד פוליטי אנטי-דמוקרטי שכמעט הוביל את האומה שסועת המלחמה הזו שבמרכז אפריקה לפשיטת רגל. קונגו גדולה פי שלושה מטקסס ועשירה במשאבי טבע נדירים.
משפחתו של קטומבי עצמה איבדה את כל רכושה, וגם את שמה, באחת מהתהפוכות הידועות לשמצה של קונגו: עלייתו לשלטון של הרודן, מובוטו ססה סקו, בשנת 1965. בימי שלטונו של מובוטו, הלאימו נאמניו עסקים ונכסים רבים ברחבי הארץ, כולל עסקי הדייג של משפחת סוריאנו והעשירו את עצמם על חשבון העסקים המולאמים. משפחתו של קטומבי אף נאלצה לשנות את שמה המערבי לשם אפריקאי מובהק יותר. הם בחרו בשם קטומבי, שמופיע באילן היוחסין של משפחת הצ'יף.
מובוטו, שעלה לשלטון בהפיכה צבאית, שינה את שמה של קונגו לזאיר. רק לאחר הדחתו, שונה בחזרה שמה של המדינה והיא הפכה לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.
ביוון, משפחתו של סוריאנו נספתה כולה בשואה, כולל הוריו. רק אחיותיו ברחו עמו לקונגו, וניצלו.
היום, קטומבי נשוי ואב לשישה ילדים, ומטיף בנאומיו לרפורמה ולשינוי — כפי שמעיד גם שמה של מפלגתו, 'יחדיו למען שינוי'. אבל הצלחתו הפוליטית אינה נובעת רק מיכולתו הרטורית.
כמושל קטנגה, יישם קטומבי תוכנית לשיקום כלכלי מהמרשימות ביותר בתולדות אפריקה בעת האחרונה.
ההכנסות השנתיות במחוז שלו — הגדול כמו ספרד ואחראי ל-55 אחוזים מאספקת הקובלט בעולם ולחמישה אחוזים מכלל הנחושת — עמדו על כמאה מיליון דולר בשנת 2007, כשנבחר למושל בגיל 43. בשנת 2013, שנתיים לפני תום כהונתו של קטומבי, כבר זינקו ההכנסות ל-1.2 מיליארד דולר.
קטומבי השיג זאת בין השאר באמצעות בלימת ייצוא חומרי הגלם, והשקעה מסיבית בתהליכי עיבוד וזיקוק מקומיים. זה היה הימור נועז במדינה הידועה בעיקר בתרבות של שחיתות וגניבה, כזו שהכשילה את הצמיחה התעשייתית במשך עשרות שנים.
אבל המהלך הזה, ביחד עם המינויים הפוליטיים והערנות של קטומבי, השתלם ובגדול. תחת הנהגתו, צמח ייצור קתודות הנחושת של קטנגה מ-18,000 טון בשנת 2007 למיליון טונות ויותר כעבור שש שנים. כמעט שליש מהכבישים הקורסים של המחוז נסללו מחדש באותה תקופה, והגישה למים זינקה מחמישה אחוזים בלבד ל-67 אחוזים מהאוכלוסייה. הנוכחות בבתי הספר של קטנגה, מחוז של חמישה מיליון תושבים, עלתה מ-400,000 תלמידים בשנת 2007 ל-1.2 מיליון בשנת 2013. שיעורן של התלמידות בבתי הספר זינק פי שלושה, מ-15 אחוז ל-45 אחוז.
"זה עדיין לא מספיק, אפילו לא קרוב״, הסביר אז קטומבי בראיון ל-African Business.
"לא רק מינרלים יש לנו בשפע, גם גשמים טובים ואדמה טובה. אנחנו אמורים להיות חזקים כלכלית כמו דרום אפריקה", הוסיף.
מכריו של קטומבי, שהוא שחקן טניס וכדורגל הבנוי לתלפיות, נוהגים לשבח את התנהגותו הנינוחה, את חוש ההומור שלו ואת יחסי האנוש המצוינים שלו, וכן את שליטתו בשלוש שפות לפחות, כולל אנגלית וצרפתית.
אפריקה, ובמיוחד קונגו — מדינה שבה 70 אחוז מהאוכלוסייה חיים בעוני קיצוני ומתקיימים על פחות משני דולר ביום — ידעה בעבר פוליטיקאים שהבטיחו לשפר את חיי הבוחרים אך בסופו של דבר עשו את ההפך.
מרגולין מאמין שהסיפור של קטומבי יהיה שונה.
"יש לו את זה", הסביר הרב. "הוא ניחן בחום הדרוש כדי לאהוב את בני עמו, וגם בחזון הדרוש כדי להוביל אותם ולזכות ביחס של כבוד מצד השותפים הבינלאומיים. אני מאמין שמשהו מיוחד מאוד עומד לקרות בקונגו".