(JTA) — מוזיאון השואה החדש בפורטו הוא יותר ממוסד תרבותי. המדובר גם באבן דרך משמעותית בתולדות הקהילה היהודית הפורטוגזית הזו.
בפורטוגל יש כיום 3,100 אזרחים המזהים את עצמם כיהודים, אבל רק 400 מתוכם חיים בפורטו. הקהילה היהודית הגדולה במדינה מתרכזת בעיר הבירה, ליסבון.
אבל המספרים האלה אינם משקפים את התמונה במלואה.
מאז 2001, חוותה הקהילה היהודית של פורטוגל צמיחה משמעות –75%, כך לפי נתוני דוח בנושא הדמוגרפיה היהודית באירופה, שפרסם לאחרונה המכון לחקר המדיניות היהודית, בלונדון. והצמיחה הזו מורגשת במיוחד בפורטו, עיר חוף המרוחקת כ-300 קילומטרים מצפון לליסבון ומונה 200,000 תושבים.
רק לפני עשר שנים, עמדה הקהילה היהודית הזעירה של העיר מול משבר כלכלי כה חמור, עד שחבריה לא יכלו להרשות לעצמם אפילו לתקן את הסדקים העמוקים שנפערו בתקרה העבשה של בית הכנסת. לא היה להם גם כסף לרב במשרה מלאה.
בנוסף, היו טרודים רבים מיהודי העיר במאבק לקבל הכרה רשמית מהקהילה היהודית הממוסדת של פורטוגל, זאת משום שרוב יהודי פורטו הם בני אנוסים, צאצאי היהודים שהתנצרו בכפייה לפני מאות שנים, בתקופת האינקוויזיציה.
אלא שב-2013 עבר בפורטוגל חוק השיבה, ששינה הכול והעניק אזרחות ליהודים הספרדים ולצאצאיהם. החוק נקב בשמה של הקהילה היהודית בפורטו, שנוסדה על ידי קומץ של מתגיירים, כאחד משני המוסדות האחראים על סינון הבקשות לאזרחות, ובכך העניק ליהודי העיר האלמונית ברובה הכנסה של עשרות אלפי דולרים והפך את פורטו ליעד תיירות נחשק בקרב יהודים מרחבי העולם.
התיירים הגיעו בהמוניהם, ובעיר נפתח מלון כשר, שופץ בית הכנסת, נחנך מוזיאון יהודי ונבנה גם מקווה. מספרם של יהודי העיר זינק ל-400.
"החוק החדש העניק לנו הרבה יותר ממימון, הוא העלה אותנו על מפת העולם", סיפר ל-JTA בשנת 2016 עמנואל פונסקה, שהתגייר בגיור אורתודוקסי. "תוך זמן קצר, הפכנו מקבוצה זעירה שמתקשה להתקיים, לקהילה אמידה ובעלת מעמד בתוך המדינה ומחוצה לה".
ב-20 בינואר, ציינה הקהילה הישג היסטורי נוסף: פתיחתו של מוזיאון השואה הראשון בפורטוגל. מוזיאון השואה של פורטו נבנה בשיתוף פעולה עם מוזיאון היהדות והסובלנות במוסקבה ומוסדות אחרים. על פי Jewish Community of Oporto, הארגון המייצג את חברי הקהילה, המוזיאון מצפה לתנועה של 10,000 מבקרים בשנה, לאחר שיוסרו מגבלות הקורונה.
ב-27 בינואר, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, פתח המוזיאון את שעריו לתלמידים מרחבי פורטוגל.
במוזיאון יש העתק של בלוק אסירים מאושוויץ, חדר זיכרון שקירותיו נושאים את שמותיהם של קורבנות השואה, ומרכז לימודי.
השואה ודאי לא הייתה הטגדיה היחידה שפקדה את יהודי פורטוגל. האינקוויזיציה, אשר נולדה בספרד ב-1492 כקמפיין של רדיפה דתית, התפשטה לכל פינה בחצי האי האיברי, ויושמה בפורטוגל ב-1536. היא שמה קץ לחיים היהודיים בפורטו וברחבי האזור, ומאות אלפי יהודים ספרדים גורשו מפורטוגל ומספרד.
עשרות אלפי יהודים אחרים נשארו בפורטוגל והתנצרו. אף שרבים מהם הפכו לאנוסים והמשיכו לקיים את יהדותם בסתר, הנוכחות היהודית נעלמה לבסוף מחצי האי שהיה עשיר כל כך בחיים יהודים.
התחייה היהודית של פורטו החלה ב-1923, כשקצין צבא פורטוגזי בשם ארתור קרלוש דה בארוש באשטו פנה אל צאצאי האנוסים ויזם את בנייתו של בית הכנסת בפורטו. בית הכנסת של הקהילה, כדורי מקור חיים, נבנה ב-1939 ונחשב אחד הגדולים והיפים ביותר בחצי האי האיברי, אך הוא נקלע לתקופות ארוכות של הזנחה ורק לפני כמה שנים עבר שיפוץ נרחב.
בארוש באשטו הודח לבסוף מהצבא באשמה כוזבת של פדופיליה שהתבררה כקונספירציה אנטישמית. עם נפילתו, שוב ספגו יהודי העיר פגיעה קשה.
בשנות הארבעים, אלפים רבים של פליטים יהודים שנמלטו ממזרח אירופה, בדרכם לארה"ב ולארץ ישראל, עברו בפורטוגל, ששמרה על ניטרליות במלחמת העולם השנייה. ארישטידש דה סוזה מנדס, ששירת בעבר כקונסול פורטוגל בצרפת, הנפיק אלפי אשרות מעבר ליהודים שנמלטו מאימת הנאצים, והציל את חייהם.
בתחילת שנות האלפיים, רבים מבני האנוסים בפורטו השלימו תהליך גיור אורתודוקסי, בהם גם מנהיג הקהילה לשעבר, ז'וזה פראו פיליפה.
בקהילה חברים גם צאצאי יהודים אשכנזים שאיבדו את בני משפחותיהם בשואה, ביניהם גזבר הקהילה, מיכאל רותוול.
"הסבים והסבתות שלי היו פטריוטים גרמנים טובים", אמר רותוול, אך עם עליית הנאציזם "הם הפכו לנוכרים בלתי רצויים, נשלחו בקרונות בקר לאושוויץ, הופרדו זה מזה, הפכו מטרה לאלימות מזוויעה ומתו שם".
מאז שנחקק ב-2013 החוק הפורטוגזי שמעניק זכות שיבה ליהודים הספרדים, חוותה המדינה מבול של מהגרים יהודים מרחבי אירופה ומאמריקה הלטינית.
הקהילות היהודיות של פורטו וליסבון הן שמסננות את בקשות האזרחות בשמו של הממשל, וגובות מאות דולרים על כל בקשה. עד כה הוגשו מעל 76,000 בקשות, וכשליש מהן אושרו.
השגשוג איפשר לקהילה היהודית בפורטו להפיק בשנה שעברה סרט תעודה על בארוש באשטו, בעלות של מיליון דולר, וכעת היא נערכת לחגיגות חנוכת המוזיאון החדש, בנוכחות תורמים ודיפלומטים ממספר מדינות. בשל נגיף הקורונה המשתולל באירופה, הסגרים ומגבלות הניידות בין המדינות, טקס החנוכה משמש הזדמנות נדירה למפגש בינלאומי פנים אל פנים בזמן המגיפה.
דובר הקהילה סירב לומר מה הייתה עלות המוזיאון, הממוקם ברובע אראבידה שבמרכז העיר, ומה יהיה תקציבו השנתי.
על פי ההצהרה שמסר רותוול, המוזיאון נבנה בין השאר בזכות "תרומה נדיבה של משפחה ספרדית פורטוגזית המתגוררת בדרום מזרח אסיה", אבל הוא לא נקב בשם המשפחה.
