(JTA) – אופטימיות היא סימן ההיכר המרכזי של חיים קורסיה, הרב הראשי של צרפת.
זה שנים שקורסיה טוען שקהילת יהודי צרפת היא חלק בלתי נפרד מהחברה הצרפתית, ושבכוחה של הקהילה להתגבר על האתגרים בפניהם היא ניצבת, ובראשם התגברות האנטישמיות.
אלא שהאופטימיות של הרב קורסיה היא כעת גורם למחלוקת בקהילה.
הרב האהוד נקלע לראשונה לאש צולבת מצד יהודים צרפתים בולטים המאשימים את קורסיה בכך שאינו משכיל להכיר במציאות המרה, ומוצא, שלא בצדק, רבב באלה הבוחרים לעזוב את צרפת.
במאמרי דעה ובפוסטים ברשתות החברתיות, שהתפרסמו בשבועות האחרונים, יצאו יהודי צרפת ודוברי הצרפתית מישראל כנגד גישתו של קורסיה, ונגד קריאתו שלא לתת לפחד לגרום לחברים בקהילה להגר. את הדיון הצית מאמר דעה, שהתפרסם בשבועון הקהילה Actualité Juive, ושבו צצו אל מעל לפני השטח חילופי דברים בנוגע לעתידה של יהדות צרפת, שלרוב מתנהלים מאחורי דלתיים סגורות.
"למעשה, אולי הגיעה העת לומר בקול מה שרבים חושבים בינם לבין עצמם: צרפת איבדה שליטה", כתב אריה קנדל, מחבר אחד ממאמרי הדעה. הוא עומד בראש ארגון שבסיסו בירושלים, אשר מקדם עליה של יהודי צרפת לישראל. קנדל שימש בעבר ראש נציגות הסוכנות היהודית בצרפת. "היא איבדה שליטה בכל הנוגע למאבק בנגיף הקורונה, בהפצת החיסונים, וגם במאבק נגד האיסלאם הרדיקלי והאנטישמיות", כתב קנדל, המוכר היטב בקהילה.
הוא ציין את הדאגה הרווחת בקרב יהודי צרפת החוששים לביטחונם, ומזכיר כיצד נטפלו אליו ברכבת התחתית בפאריס כאשר נסע בה בצעירותו כשהוא חובש כיפה. הוא אף טען שהפטריוטיות של יהודי צרפת אינה אלא סמלית, ותו לא.
"היהודים חיים בצרפת מטעמים פרקטיים – הם אוהבים את תרבות צרפת, אך תומכים בצרפת רק במשחקי הכדורגל של הנבחרת", כתב קנדל. "אין זאת מקרי שכה הרבה מילדי מנהיגינו חיים כיום בישראל".
למרות העובדה שבמשך שנים היו יהודי צרפת מטרה לפיגועי טרור ולמתקפות אלימות, רק לעיתים נדירות הביעו בפומבי מנהיגיהם ואישים בולטים חוסר תקווה לגבי העתיד.
קורסיה בחר להוביל את המאבק נגד מה שהוא ראה כתבוסתנות.
את מאמרו של קנדל הוא מכנה, "מוטה, מריר ולועג לחברה כולה". קורסיה הזכיר את היהודים הצרפתים שנפלו חלל למען צרפת במאה העשרים. הוא, שהיה רב צבאי ומציג עצמו כפטריוט צרפתי, כתב בשבועון ש"הם מתו מפני שהיו צרפתים, לא מפני שהיו יהודים!"
קורסיה תמיד תמך בגישה זאת ואינו חדל להדגיש שליהודי צרפת מקום בחברה הצרפתית שקנו בזכות, ושאם הם בוחרים להגר לישראל, הם עושים זאת רק כ"בחירה רעיונית ורוחנית", ולא בגלל חשש לביטחונם.
ב-2015 יצא הרב קורסיה בחריפות נגד קריאתו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו ליהודי אירופה לחזור "הביתה" לישראל, לאחר פיגוע טרור קטלני בבית כנסת בדנמרק. ב–2016 נזף קורסיה באחד ממנהיגי הקהילה במרסיי, צבי עמר, שהעלה את האפשרות – לאחר סדרת דקירות אנטישמיות – שמוטב ליהודים להימנע מחבישת כיפות בציבור.
"לא נוותר כלל, נמשיך לחבוש כיפה", אמר קורסיה.
רוז'ה קוקירמן, שהיה בזמנו נשיא ארגון הגג של הקהילות היהודיות בצרפת, הקרי"ף, התריע גם הוא נגד השמעת דעות כזאת של עמר, שכן הן "מעידות על גישה תבוסתנית ויחס של השלמה".
בשעתו, דברים דוגמת אלה של קורסיה וקוקירמן נחשבו למייצגים את הזרם המרכזי בחשיבה היהודית הצרפתית, אפיךלו כשצרפת הייתה נתונה לסדרה של מתקפות ג'יהאדיסטיות בעשור האחרון. ב–2012 נהרגו ארבעה יהודים בבית ספר יהודי בטולוז שבצרפת. ב–2015 נהרגו עוד ארבעה בהתקפה על סופרמרקט כשר בפאריס.
חרף הבטחות הממשלה לבלום את מעשי האלימות, מתרחשות מדי שנה בצרפת כעשר תקיפות בעלות רקע אנטישמי לרבות מקרי אונס, רצח ועינויים.
הקושי העיקרי של יהודי צרפת נובע מהתפיסה שלעתים רשויות המשפט במדינה לא ממלאות את תפקידן ולא מביאות את האחראים לתקיפות לדין. כך, למשל, ב–2017 תקף מוסלמי באגרופים את שכנתו היהודייה, שרה חלימי, בביתה, וגרם למותה. אחר כך השליך את גופתה מהחלון תוך צעקת שמו של אללה ושהרג את "השטן". בית המשפט מצא אותו לא אחראי למעשיו שכן היה מסומם בעת ביצוע המעשה.
גל האלימות האנטישמית הביאה את העלייה לישראל לשיאים חדשים. לפחות 33,278 יהודים עלו לארץ מאז 2013, יותר מפי שניים ממספרם של היהודים הצרפתים שעלו בשבע השנים שלפני כן. עשרות אלפים יהודים אחרים עקרו למקומות בטוחים יותר בצרפת – משכונות מסוכנות לשכונות בטוחות יותר המאוכלסות ברובן ביהודים.
מאמר הדעה של קנדל פתח את הדיון הפומבי בשאלה מה משמעות התופעות האלה לגבי עתידם של היהודים בצרפת. הוא מצא תומכים בקרב אישים בולטים בקהילה, שהביעו מורת רוח מהביקורת של הרב קורסיה נגד יהודים שבחרו להגר מצרפת. הרב מיכאל ג'ורנו, המזכיר הכללי של התאחדות רבני צרפת, גער בקורסיה במאמר דעה שהתפרסם ב-29 בינואר, על שהוא מפגין חוסר רגישות כלפי היהודים העוזבים את צרפת מתוך פחד. "כמנהיגי דת מאחריותנו לא למצוא פגם באלה שמחליטים לעזוב, ומחובתנו לתמוך בהם יהיו אשר יהיו הסיבות לעזיבתם", כתב ג'ורנו. "מי שמנו לשפוט את אלה המבקשים לחבוש כיפה בציבור?"
ורוניק שמלה, עיתונאית ובלוגרית יהודייה מצרפת סיפרה שמעודה לא נתקלה ברב היוצא בפומבי כנגד הרב הראשי. "נראה לי שמתרחשים כאן שני דברים: האפקט המצטבר של אלימות אנטישמית בת עשרים שנה, בעיקר מצד המוסלמים, כנגד יהודים בצרפת, מה שכמובן מעורר בלב יהודי צרפת ספקות באשר לעתידם, וכן אי אמון הולך וגובר כלפי מנהיגי הקהילה המבודדים במידה רבה, בחיי היומיום שלהם, מאלימות זאת", הוא אמרה. "יותר ויותר רואים בהם אנשים מנותקים המייצגים את הממשל ולא מי שאמורים לייצג את היהודים בפני הממשל".
הוויכוח הוא שיקוף נדיר של המתח הגדל ביו יהודי צרפת, שרבים מהם מתגוררים בשכונות קשות שבהן שכיחות תקריות אנטישמיות, לבין מנהיגי הקהילה המתגוררים ברובם בשכונות מבוססות יותר. הפער הזה בולט במיוחד בתמיכה המתרחבת אט-אט מצד יהודים מהשורה באידאולוגיות הימין הקיצוני.
חרף הרתיעה הציבורית שהביעו מנהיגי הקהילה לנוכח התופעה, התמיכה בקבוצות הגנה יהודיות בצרפת נמצאת בסימן עליה. סקרים מראים כי נרשמת עליה בתמיכה היהודית במפלגת הימין הקיצונית של מארין לה פן, תמיכה שלא הייתה קיימת כלל לפני עשרים שנה. כיום, שיעור היהודים התומכים בלה פן קרוב לזה של כלל האוכלוסייה.
הרב דב מיימון, העומד בראש תחום אירופה במכון למדיניות העם היהודי בירושלים, כתב בפייסבוק שהצעתו של קורסיה "לאהוב את ישראל מרחוק, גרמה דווקא לתגובה הפוכה. למעשה, הוא התאהב בגלות שלו".
אך פול לוי, אחד ממנהיגי הקונסיסטואר, הארגון האחראי לנושאי הדת של יהדות צרפת, טען כי מאמר הדעה של ג'ורנו "מפלג אותנו, יהודי צרפת, בעוד תפקידו של רב הוא לאחד אותנו".