לאחר ניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות לנשיאות, חבריי הליברלים – רובם יהודים אשכנזים בעלי שורשים עמוקים בארה"ב – הזדעזעו מכך שיותר מ-70 מיליון אמריקאים הצביעו לטראמפ.
חברים ובני משפחה שלי ממוצא סורי, פרסי, בוכרי והיספני – יהודים עם זהויות של מהגרים – הוכו גם הם בתדהמה. אבל מרביתם הצטערו על תבוסת הנשיא.
לכל אורך תקופת הבחירות, חשתי מסוחררת מההתנגשות בין חיי כחוקרת העובדת בסביבות ליברליות לבין היותי יהודייה מסורתית עם קשרים עמוקים לקהילות מהגרים יהודיות שמרניות. אבל מציאות זו גם מקנה לי נקודת מבט ייחודית על מימד פוליטי שאינו מובן או מוכר לממסד היהודי הליברלי: העובדה שאוכלוסיות שלמות של יהודים ממוצא אתני מגוון (או יהודים בעלי צבע עור שונה, תלוי בהגדרה) נוטות לרפובליקנים, ושרבים מהם הצביעו לטראמפ.
יש מעט מאוד נתונים דמוגרפיים על דפוסי ההצבעה של קהילות יהודיות ממוצא אתני מגוון כמו הקהילות שאני שייכת אליהן. אבל כיהודייה מהגרת ממוצא ארגנטיני עם רקע מזרח תיכוני, וחוקרת של יהודים ספרדים, אני סבורה שחלק ניכר מהפילוג הפוליטי בקרב יהודים אמריקאים נובע בדיוק מזהויות מפוצלות אלו. המאמצים שלנו כקהילה להבין את האתני שלנו נוטים להתעלם מיהודים בעלי השקפות שמרניות בקבוצות מיעוטים. למדנו לסמן 'וי' על דרישות לגיוון אתני, מבלי לפנות מקום להבדלים אידאולוגיים.
אתגרים אלו אינם ייחודיים לקהילה היהודית. למרות הדעה הפרוגרסיבית הרווחת שככל שארה"ב תהפוך למגוונת יותר, כך תגדל הקואליציה של המפלגה הדמוקרטית, בשנת 2020 עלה שיעור התומכים בטראמפ בקרב מיעוטים אתניים וגזעיים לעומת 2016. אפשר אמנם להתוווכח מדוע זה קרה, אולם ברור שאין קטגוריה אחידה אחת של אמריקאים "בעלי צבע עור שונה" המצביעים באופן אוניברסלי לדמוקרטים.
הפער, שהפך כעת למובן מאליו, בין האופן שבו מיעוטים מזדהים לבין האופן שבו מנהיגים ממסדיים מהזרם המרכזי מדברים עליהם, קיים גם בקהילה היהודית. פער זה מפריע לאופן שבו אנו מבינים מהו מגוון וליכולתנו לקדם עבודה פוליטית חיונית בקהילותינו.
במהלך עבודתי גיליתי שלוש דעות רווחות מופרכות מעיקרן הפוגעות במאמצים לקידום מגוון יהודי: הרעיון שכל היהודים ממוצא אתני מגוון דומים, התפיסה שכל היהודים הלא לבנים או ממוצא אתני מגוון הינם פרוגרסיביים, וההתמקדות בפתרונות סמליים ובודדים, במקום טיפול כולל בסוגיה.
רבים, מתוך כוונה טובה, שואפים לשטח את ההבדלים בתוך ובין אוכלוסיות יהודיות ממוצא אתני מגוון. הם יוצאים מנקודת הנחה כי לכל היהודים הסורים, למשל, יש אותה אוריינטציה פוליטית, או כי כל היהודים השחורים יחושו שלא בנוח עם סידורי אבטחה בבתי כנסת.
אחרים מבצעים שיטוח זה בין קבוצות, כורכים יחד שחורים, אסיאתים ויהודים מזרח תיכונים שאינם לבנים, כאילו כולם רואים עצמם חלק מאותן קהילות שיש להן יעדים ואינטרסים משותפים. דוגמה אחת היא האופן שבו אנשים מסוימים משתמשים במושג "יהודים בעלי צבע עור שונה" (“Jews of color”) כביטוי מכליל לאוכלוסיות מסוגים שונים – יהודים שחורים, יהודים ממוצא מזרח תיכוני, לעיתים גם יהודים ספרדים ויהודים היספנים.
במציאות, אין לנו עדויות לכך שאוכלוסיות ממוצא אתני מגוון אלו מזדהות כחלק מאותה קבוצה, משתמשות בתווית זו, או מחזיקות באינטרסים משותפים. למעשה, מהנתונים עולה תמונה אחרת. דוגמה בולטת אחת נוגעת ליהודים היספנים בארה"ב. למרות שיהודים היספנים אלה – שמוצאם בעיקר ממקסיקו, ונצואלה וארגנטינה – הם בדרך כלל הקבוצה הגדולה ביותר שחוקרים משייכים ליהודים בעלי צבע עור שונה, רובם מזדהים הן כהיספנים והן כלבנים.
במילים אחרות, למרות שהם מתויגים כיהודים בעלי צבע עור שונה, יהודים היספנים בארצות הברית עשויים באותה מידה להזדהות כלבנים. (למידע נוסף על יהודים לטינים באמריקה, כולל דיון על מוצאם הלבן, אני ממליצה על ספרה הנפלא של לורה לימוניק “Kugel and Frijoles").
תוצאה לא מכוונת של שיטוח בין-קבוצתי זה היא טשטוש העבודה הנדרשת למיגור הגזענות. כאשר אנו מקבצים יחד את כל היהודים ממוצא אתני מגוון או לא לבנים, אנו למעשה חותרים תחת מה שאנו מנסים להשיג. יהודים שחורים, לדוגמה, עומדים בפני אתגרים שונים מאוד לנוכח ההיסטוריה הארוכה של גזענות נגד שחורים באמריקה, לרבות בקהילותינו, לעומת, למשל, יהודים היספנים המזדהים בתור לבנים או יהודים ספרדים ממוצא מזרח תיכוני.
סיווג של קבוצה באמצעות מונח שהקבוצה עצמה אינה מזדהה עימו הוא בעייתי במיוחד במקרה של אוכלוסיות מהגרים יהודיות, אשר לעיתים קרובות מתויגות בקטגוריות אתניות או גזעיות אמריקאיות רחבות שאינן מתאימות לחוויות המהגרים שלהן.
הקיץ השתתפתי במספר מפגשי שולחן עגול פרטיים שהתמקדו בשאלות ייצוג שבהם יהודים ממוצא אתני מגוון תוארו כתומכים באופן מלא באידאולוגיות פרוגרסיביות. תיאור זה אינו נכון וניתן להוכיח זאת בקלות. הליברלים בפיד שלי טענו אמנם הקיץ כי הדרך הטובה ביותר לכבד יהודים בעלי צבע עור שונה היא לצעוד ברחובות עם מחאת Black Lives Matter, אולם רבים מחבריי ההיספנים חששו מהשיח האנטי קפיטליסטי של המחאה, ובכל הנוגע לחבריי היהודים ממוצא מזרח תיכוני, יש סיכוי רב יותר שהם יחלקו עוגיות בתחנות משטרה מאשר שיתמכו בהפגנות נגד גזענות.
לדברי לימוניק, "יהודים לטינים אינם, באופן כללי, שמרנים מבחינה פוליטית", אבל יש אוכלוסיות משמעותיות מבחינה אלקטורלית של יהודים היספנים שקוראות תיגר על תפיסה תבניתית זו. על פי ה-American Jewish Yearbook לשנת 2019, בפלורידה, שהייתה מדינת מפתח בקרב בין שני המועמדים לנשיאות, חיה אוכלוסיית היהודים השלישית בגודלה בארצות הברית. מאחר ששיעורי ההצבעה בקרב יהודים נוטים להיות גבוהים יותר משיעורי הצבעה של אמריקאים אחרים, ושיעורי ההצבעה של יהודי פלורידה גבוהים יותר משיעורי ההצבעה של יהודים אחרים, הקול היהודי חשוב כאן במיוחד.
אמנם אין בידינו נתונים כיצד יהודים היספנים הצביעו בפלורידה, אולם מהיכרותי עם יהודים לטינים עולה כי לרבים מהם יש זהויות מהגרים התורמות לתמיכתם ברפובליקנים. יהודים קובנים בפרט – שרבים מהם חוו רודנות של משטרי שמאל – מתנגדים למה שהם תופסים כזיקתם של הדמוקרטים לקומוניזם או לסוציאליזם.
ליהודים ספרדים ממוצא מזרח תיכוני רבים החיים בארה"ב יש היסטוריה משפחתית של בריחה מלאומנות ערבית ואנטישמיות במזרח התיכון. הניסיון שלהם של עקירת יהודים הוביל רבים מהם להזדהות עם גישה של ריאלפוליטיק שבה פוליטיקאי "חזק" הוא המתאים ביותר להתחרות בזירה הבינלאומית כדי להגן על אינטרסים ישראלים ואמריקאים כאחד. יתרה מזאת, רבים מהם שמרנים מבחינה חברתית ומזדהים עם המדיניות הכלכלית של טראמפ.
בהרצאת TED משנת 2009 שזכתה לשיתופים רבים, הסופרת הניגרית צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה הדגישה מה קורה לאוכלוסיות בעלות ייצוג חסר כאשר הן מתוארות בעיקר דרך סיפורים בודדים מונוליתיים. סכנה אחת הטמונה בכך היא שאנו שומעים ממיעוטים רק כאשר הם מתאימים לנרטיב של תרבות הרוב. בתקשורת הליברלית יש ייצוג הולך וגובר של אנשים פרוגריסיביים מבחינה אידאולוגית, אבל אנשים בעלי צבע עור שונה שמטילים ספק באורתודוקסיות פרוגריסביות נעדרים ממנה במידה רבה.
זהו המצב גם בקהילות יהודיות שמבקשות להפוך למכלילות יותר, אך מזמינות לעיתים קרובות מרצים אורחים או פעילים שנוטים לבטא נקודות מבט וערכים ליברליים.
לפני מספר שנים הוזמנתי לשאת דברים בפאנל בנוגע להיותי יהודייה ספרדית. אחת מחברותיי לפאנל העירה שחוויותיי מעניקות הצצה חשובה לקהילה שלי. דבריה כל כך הפריעו לי עד שפניתי לקהל שהיה אשכנזי ברובו ואמרתי כך, פחות או יותר: "אני רוצה שתתייחסו אלי כמי שעומדת על במה זו מפני שאני פמיניסטית פרוגרסיבית שיודעת כיצד לדבר לקהל פלורליסטי וליברלי. אני חולקת רעיונות וערכים רבים עם בני משפחתי והקהילה הספרדית שלי ועם יהודים ספרדים שחקרתי. בה בעת, לרובם יש דעות פוליטיות שמרניות. אני רוצה שנחשוב מה המשמעות של קיום מגוון אתני מייצג אם ברצוננו להתייחס ברצינות לגיוון מוסרי ופוליטי".
אם ברצונכם להבין עד התפיסות המופרכות האלו על אופי קהילות המיעוטים היהודיות הובילו אותנו לכך שלא נבין כהלכה את המגוון היהודי, חשבו כיצד ארגונים יהודים ליברלים בוחרים לתייג קהילות ממוצא אתני מגוון לעומת הדרך שבה קהילות אלו בוחרות להזדהות ולהציג את עצמן.
תויגתי אינספור פעמים בצורה שגויה כלטינקס, מזרחית, יהודייה בעלת צבע עור שונה. עם זאת, אינני משתמשת באף אחד ממושגים אלו כדי לתאר את עצמי, בעיקר מפני שקהילות המוצא שלי אינן משתמשות בתוויות אלו.
על פי מכון המחקר Pew, רובם המוחלט של ההיספנים האמריקאים – 97% – אינם משתמשים במונח לטינקס (Latinx), מילה המבטאת נורמות מגדריות פרוגרסיביות אמריקאיות יותר מהשפה שדוברים ילידי אמריקה הלטינית. הקטגוריה האתנית הכוללת של מזרחים משקפת הקשר ייחודי לישראל והיא לא צמחה באופן טבעי בקהילות ספרדיות אמריקאיות. ולסיווג של יהודים בעלי צבע עור שונה יש נימה גזעית אמריקאית ייחודית שמרגישה זרה לזהותי האישית כמהגרת שאינה לבנה.
מובן שיש אוכלוסיות יהודים ממוצא אתני מגוון שראויות לנראות ולתמיכה, המזדהות בגאווה ומתארגנות דרך זהויות אלו ואחרות. אבל בכל פעם שמכנים אותי בשם שאינו משקף את הזהות שלי, אני נזכרת שעלינו לעבור עוד כברת דרך ארוכה, כאשר קהילותינו נוטלות על עצמן פרויקט אשר באופן אידאלי אמור להיות פרויקט מגוון יהודי אמריקאי מורכב ומעורר.
יהודים ליברלים רבים הוכו בתדהמה מכך שיהודים כה רבים תמכו בטראמפ, אך יהודים ממוצא אתני מגוון הופתעו פחות. אם ברצוננו להבין באמת אנשים שמחזיקים בדעות שונות מאיתנו, עלינו להקדיש זמן כדי להכיר קהילות ממוצא אתני מגוון במקום לייחס לאחרים דעות או תפיסות פוליטית שלנו. בעקבות הבחירות, מחויבותי לדמוקרטיה של מדינתי האהובה גורמת לי לחזור ביתר שאת לעבודה הקשה הנדרשת כדי לשנות דעות ולטפח מטרה משותפת עם יריבים פוליטיים. עבודה זו מתחילה בבית.
מאמר זה פורסם במסגרת שיתוף פעולה של JTA עם פרויקט Z3 ועם המרכז הקהילתי היהודי ע״ש משפחת אושמן בפאלו אלטו, עבור כינוס החוויה הוירטואלית של Z3 לשנת 2020.
הצטרפו למחברת בשיחה עם יפעת ביטון ויוסיי קליין הלוי במהלך Z3 Experience שיתקיים ב–10-17 בדצמבר.
